יצירת משמעת אצל הילד

משמעת היא הגשר המחבר בין רצון להצלחה. אך כיצד אנו מפתחים אותו אצל ילדינו ? עמוק בפנים כל ילד וילדה מעוניינים להגיע להצלחה, הסיפוק העצמי, הרושם החיובי כלפי ההורים והחברים והאתגרים האישיים שעליהם יש להתגבר. כל אלו הן סיבות מספיק טובות על מנת שהתלמיד יעבוד קשה. האמנם ?

האתגר עצלנות

קבלו בברכה את המאפיין מספר אחד לחוסר ההצלחה, חוסר מעש ומעכב ההתקדמות והוא : העצלנות.
עצלנות נובעת ממספר גורמים וחשוב לציין כי מדובר ביריבתו העיקרית של המשמעת העצמית.
“אני אעשה זאת אחר כך”, “אין לי כוח” ועוד מספרים משפטים דומים הפכו לנורמה מילולית בשפתם של הילדים והנוער. הנושא צובר תאוצה ונהיה פופולרי בעקבות הקידמה המעריכית של הטכנולוגיה.
למעשה, כאשר התלמיד נמצא באזור הנוחות וחייו אינם מאלצים אותו לצאת ממנו בשגרת היום יום, כמו שבעבר בני אדם נאלצו ללכת מרחקים לבית הספר, למכולת, לעבוד בגיל צעיר ועוד, הוא בסופו של דבר מוצא את עצמו עושה את צעדיו למלכודת דבש.

חשוב לציין, שמגיל קטן הילדים לעולם יבחנו את גבולות הוריהם במידת הנתינה שלהם וידרשו תמיד יותר ויותר עד לגבול שבו הוריהם יציבו להם. העובדה נכונה לרוב בני האדם כיום אך במימדים שונים.
חשוב לדעת מה מותר להעניק ולילד ומתי.

מותר לפנק את הילד מתוך אהבה ולהעניק לו מתנות או מתוקים למינהם במיוחד כאשר מדובר על תגמול אך, לעולם אסור לוותר לילד במעשים אשר אותם הוא יכול לעשות לבד. לדוגמה :

1. כאשר הילד שיחק עם משחקיו והשאיר בלאגן, חובה על ההורים לדאוג שהילד יסדר אחריו את הבלאגן ולא לפעול ביד קלה ולהגיד שהוא יעשה זאת בפעם אחרת או לסדר אחריו. ילדים הם מאוד חכמים בקליטת מקור הפעולות של ההורים והם ידעו שאם ההורה סידר אחריו פעם אחת הוא יעשה זאת גם בשאר הפעמים אם יפעל כמו שפעל בעבר.

2. אם הילד מתעצל ללמוד או לבצע מטלה שעליו לעשות עליכם לוודא שהוא עושה אותה בסופו של דבר ואף מומלץ לחנך את הילד שלפני הכל עליו לעשות את המטלות שלו כיוון שאתם תיווכחו לדעת כי אם הילד נחשף לתענוגות לפני המטלות, ממש כמו מתוק לפני האוכל, הוא מאבד את התיאבון לנושא המרכזי שהוא המטלה אשר נדרשת לביצוע.

חשוב לציין, שהילד יחקה את התנהגותם של ההורים באופן אוטומטי ואבסולוטי כאשר ההורים עומדים על עמדתם ומהווים דוגמה אישית.

העצלנות בשלב יותר מתקדם היא גם ברת שינוי והשיטה האולטימטיבית לשנות את הגישה הקוגניטיבית היא לעיתים באמצעות פעילות פיזית.
“צריך להתרגל לשמור מרחק מן המותרות”, אמר סנקה.

רוטינות

פעולות פיזיות כמו אימונים, בין אם מדובר באימוני כושר, אימוני כדורגל, אומנות לחימה ועוד. הן תמיד מעמידות את הגוף הפיזי במצב של פעילות והיא לעולם לא נעימה במהלכה. כמובן, שבסופה של כל פעילות פיזית הגוף משחרר במוח דופמינים אשר מעניקים תחושה של כיף ותענוג אך, במהלכה של הפעילות אנו חווים בעיקר את השרירים עובדים.
שגרה ורוטינה של אימונים מרגילה את הגוף לצאת מאזור הנוחות שלו ובכך מחזקת את הרגלנו לפעול מתוך אזור הנוחות בצורה קלה יותר ובנוסף, מעניקה פרופורציה ממשית להבדלים. לדוגמה : יציאה מתוך המיטה מרגישה כמו פעולה קיצונית וכמעט בלתי אפשרית אם מדובר ביום חורפי קר ואנחנו שוכבים במיטה מתחת לשמיכה. כמובן, שתרגול גופני מקרב את האופק אשר נראה לגופנו כבלתי ניתן להשגה.

חשיבות

במהלך ההיסטוריה האנושית גופנו נבנה במשך אלפי שנים בתור כלי הישרדותי בטבע המאתגר והמסוכן.
היום אנו נולדים למציאות רחוקה שנות אור מהמציאות שבה חיו אבותינו הקדומים אך, אנו מניידים את אותה המערכת הביולוגית שנקראת גוף האדם. מערכת זו כמו כל אורגניזם טבעי צומחת תוך כדי קושי ומנוחה. התנאי ההכרחי הוא שהגוף חייב לחוות אתגר, קושי או נזק על מנת להתחזק או במילים אחרות הגוף הוא מערכת אנטי שבירה, לפי ספרו של נסים ניקולס.
לכן, על מנת שנוכל לעבור את חיינו באופן פיזי ופסיכולוגי בקלות רבה יותר עלינו לנוח פחות ולדאוג גם להפעיל את גופנו ומוחנו ובכך ניצור הרמוניה בין פעולה ומנוחה אשר תאפשר להתגבר על כל אתגר ויתרה מזאת, שמירה על משמעת עצמית תראה לנו כמו פעולה נורמטיבית טבעית ובכך נוכל לסלול בבטחה את דרכינו ליעד אותו נציב.

הרגלים

“אנחנו מה שאנחנו מורגלים לעשות”, אמר אריסטו.
הרגלים הם המעשים אותם אנו עושים באופן “אוטומטי”. תוכלו להבחין בפעולות שאינן מאלצות אפילו במעט את המוח לחשוב אם תביטו בדרך בה אתם עולים ויורדים במדרגות, מצחצחים שיניים או לוגמים מכוס מים. פעולות אלו אף ניתנות לצפייה אינדיבידואלית אישית כיצד גופנו מבצע אותן בצורה אידיאלית כמעט ללא הפעילות היזומה שלנו.

מוחנו תמיד יוצר נתיבים חדשים של נוירונים ובכך מחזק כל פעולה אשר אינה מאיימת עליו, משמע, שאם ביצעתם פעולה שוב ושוב המוח יתרגם את הפעולה הזאת לחיובית וידאג לזכור אותה כדי לבצע אותה באופן אוטומטי.
היכן פעולה זו באה לרעתנו ?
ובכן, גם חוסר מעשה מוגדר כמעשה במוחנו ואם אנו מרגילים את מוחנו לוותר, לפרוש, להקל או להימנע מפעולות מסוימות אנו נרגיל את המוח שלנו לפעול כך שוב בהזדמנות הבאה שנחשף אליה.
הרבה יותר קשה לשנות הרגלים ככל שהשנים מתקדמות בקצב הטבעי של החיים.
לכן, חשוב לתגמל או להעניש הרגלים המועילים או המזיקים להתפתחותנו האינדיבידואלית.

תגמולים

אז מה הם בעצם התגמולים ? ובכן, תגמול הוא מה שבסופו של דבר מעניק לנו תענוג. בין אם מדובר על מאכל מתוק, חיבוק, פעילות שאנו אוהבים או אפילו סרט טוב. כל אלה מעניקים לנו תחושה טובה וכך אנו מלמדים את מוחנו כי הפעולה שביצענו לפני כן היא חיובית. חשוב מאוד לדעת לתגמל כי הענקת אהבה או תרומה לאחר ביצוע מעשה חיובי רק מחזקת אותו ומבטיחה את עצם קיומו, התניה אופרנטית. לעומת זאת, בצד השני של הספקטרום עומדת הענישה אשר זהה באפקטיביות שלה אך כמובן אינה מלווה במטען אמוציונלי חיובי. הענישה בולמת ועוצרת את הגוף עם תחושה שלילית המציינת אזהרה. חשוב מאוד, לעולם לא לתגמל מעשה רע ולעולם לא להעניש מבלי להסביר את הדרך הנכונה לפעול.

עקביות

“לא נכשלתי אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות. כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה.”, אמר תומאס אדיסון.
מאוד חשוב להתמיד ולהישאר עקבי לפי אותם פעילויות שהוזכרו במאמר כי אך ורק כך ניתן לחוש בשינוי. למעשה, השינוי וחיזוק המשמעת העצמית אינם מתבצעים ביום אחד אלא זהו תהליך. ילדינו הם אוצר חיינו ועל כך זוהי האחריות שלנו ללמד אותם ולבנות להם את הדרך שיהיו מוכנים לחיים העתידיים הסובייקטיביים שלהם.